1
נחיתה במינכן והדרך לטירול
שדה התעופה הנורמלי הכי קרוב לאזור שבו רצינו לשהות הוא מינכן. מה גם שבמינכן יש צי רכבים ענק לכל מי שמשכיר רכב, לכן העדפנו לנחות שם. עדיין, זה לא מנע מאיתנו להסתבך עם הרכב ולהיתקע שעתיים בשדה עד שהצלחנו לקבל רכב נורמלי. הפעם החלטנו שלא להתעכב במינכן ויצאנו לדרך לכיוון מקום הלינה שלנו בסיפלד (seefeld), מאושרים עד הגג שהטיול סופסוף מתחיל. בדרך לסיפלד, עצרנו באגם שטרנברגר (starnberger see).
אגם שטרנברג (starnberg see)
נקודת המוצא לאגם מכיוון מינכן היא העיר שטרנברג (starnberg). משם, סעו על הכביש הצדדי ממערב לאגם, זה שממש קרוב אליו ועובר לכל אורכו. הדרך עצמה מקסימה, מצד אחד עצים שניתן לראות דרכם חלקים מהאגם ומהצד השני מדשאות ענק וצבע ירוק שאינו נגמר. אנחנו בחרנו לעצור בנקודה מסוימת שבה הייתה חניה מצד ימין ומהחנייה הייתה הליכה של דקה לאגם.
בנקודה הזו, יש מן מקום קטן לקטון בירה, שתייה וסנדוויצ'ים, מן קיוסק קטן אם תרצו. לצערנו, הגענו לא בעונה לכן הקיוסק היה סגור. לצד האגם, יש שביל
אם אתם נוסעים ממינכן לטירול, קחו לכם עוד שעה סיבוב, וותרו על הנסיעה המהירה והמשעממת על כביש 95 הראשי, תחתכו לכביש 952 ותנו גיחה לאגם המקסים הזה. בלינק לניווט, תוכלו להגיע בדיוק לנקודה בה גם אנחנו עצרנו.
אז אחרי העצירה בה השתהנו מהנוף היפה של האגם, המשכנו בנסיעה לכיוון טירול ואז תקף אותנו רעב. ממש את כולם ביחד, זה היה משעשע לראות איך כולם פתאום נהיו חסרי מנוחה כי הבטן קיקרה.
כיוון שלא יכולנו לקנות עדיין דברים בחוץ, דאגנו להביא אוכל מישראל. הבאנו שניצלים מוכנים, פסטרמות וירקות. אז עשינו לנו עצירה קטנה ליד ספסל ממש בכניסה לעיירה שנקראת אונטרורך (Untereurach). פרסנו את האוכל על הספסל, תחת עץ שסיפק לנו צל והתחלנו לאכול. כל זה, אל מול נוף מקסים של מדשאה עצומה בגודלה והרי טירול ברקע.
מאונטרורך נסענו ישירות לסיפלד על כביש E533. על הכביש הזה, בדיוק בתקופה בה נסענו, לאט לאט נכנסנו אל תוך הרי טירול שהיו מושלגים וזה הרגיש כאילו אוסטריה מברכת אותנו ואומרת לנו תודה שהגענו. תודה לך אוסטריה! מצפים לנו כמה ימים מרגשים איתך!
סיפלד (seefeld)
עיירה ציורית ואחת היפות שראינו בטיול, היופי בסיפלד הוא שהיא שוכנת למרגלות הרים ואיפה שלא תשהו אתם תראו נוף מדהים מהחלון. בנוסף, בסיפלד יש כמה מסעדות ובתי קפה, כך שאם תרצו להעביר ערב איפשהו ולא להיתקע בחור, זו אחלה עיר לסגור בה לינה. בסיפלד יש אגם נחמד שאפשר לטייל סביבו, טיול קצר עם סוס ועגלה אם תרצו וחנויות מקומיות אם חשקה נפשכם בקצת שופינג. בסיפלד גם יש קזינו לחובבי ההימורים שבינכם. לשומרי הכשרות המתכוונים לבשל בדירה, תוכלו למצוא איפה לקנות מחבת\סירים ולהטביל אותם באגם.
לינקים לניווט
טיפים
- אם אתם נוסעים כמשפחה של 5-6, קחו רכב ל- 9, כדי שיהיה מקום גם למזוודות וגם לאנשים לשבת בנוח מאחורה.
- עדיף לשלם על רכב מראש, במיוחד בעונות המתויירות, אחרת זה יהיה יקר מאוד להזמין בשדה. למרות שבמינכן יש צי רכבים ענק, עדיין, יש סיכוי שלא יהיה לכם רכב מתאים.
- כשנכנסים לאוסטריה, תעצרו באחת מתחנות הדלק ורכשו pass מעבר בכבישים הראשיים.
- במידה ואתם מתכננים לשמור כשרות באוסטריה, אני ממליץ לסגור דירה ב – AIRBNB ולא מלון. אלא אם כן במלון שלכם יש מטבח לבישול.
קודם
הבא
2
טיול בנקיק ובגשר התלוי הארוך באירופה
קמנו בבוקר, ליום הראשון בו כולם רעננים ומלאי מרץ. הכנו לנו סנדוויצ'ים ויצאנו לכיוון הנקיק, כי היינו במוד של טיול רגלי בכיף שלנו.
גייסטרקלאם\ לאוטשקלאם
עוד אחד מהנקיקים המפורסמים של האזור. יש לו 2 שמות, עד עכשיו לא הבנתי למה. הנקיק הזה שוכן על הגבול בין אוסטריה לגרמניה, בצד הגרמני. הנקיק עצמו מהמם! הולכים על שביל עץ שנבנה במיוחד כדי שתוכלו לראות את הנקיק. באופן יחסי, השביל נמצא גבוה מעל המים עצמם. כבר היינו בנקיקים אחרים שהשביל היה קרוב יותר למים אך מגבוה הנוף פשוט עוצר נשימה. ההליכה הייתה נוחה, לא היה עמוס בכלל ובאיזשהו שלב נגלה הר מטורף ומושלג במרחק. ישנן 2 אפשרויות להתחלה, או להחנות את הרכב בצד של תחילת הנקיק או בצד של המפל. בכל אופן, דרך 2 הכיוונים אפשר לראות גם את הנקיק וגם את המפל. אם אתם שואלים אותי, במידה ויש לכם 2 רכבים, אחת מהן תחנו באזור של המפל, ואת הרכב השני באזור של תחילת הנקיק. כך, כאשר תעברו את הנקיק ותגיעו למפל, לא תצטרכו לעשות את הדרך חזור. לחלופין, תוכלו לנסות להזמין מונית. אנחנו לא חשבנו על זה, אלא הלכנו ברגל את כל הדרך חזרה. הנקיק עצמו הוא בחינם, הכניסה למפל עולה כסף.
מחיר: 3 יורו למבוגר ו- 1 יורו לילד.
הייליין 179 (Highline 179)
אחד ההפתעות הגדולות בטיול! לעלות על גשר כזה תלוי ומתנדנד זה מגניב ומפחיד בו זמנית. הבנות אצלנו בהתחלה פחדו אבל אחרי שכנועים עלינו למעלה. למטה, יש מסעדה קטנה וחמודה בה אפשר לאכול משהו ולשתות קפה לפני העלייה למעלה. בזמן שהיינו שם, ראינו שהאוסטרים עמלים על בניית רכבל או מעלית כלשהי שמעלה תיירים למעלה על מנת שלא יצטרכו לעלות ברגל. העלייה ברגל לקחה כ 30 דקות, היא הייתה טיפה תלולה אבל כולם הסתדרו. חייב לומר, שהנוף מהגשר הוא פשוט מדהים! כל כך נהנינו שם למרות שהיה טיפה רוח. הגשר ארוך מאוד ומרשים, פשוט חוויה כיפית! מומלץ בחום.
מחיר: 8 יורו למבוגר ו- 5 יורו לילד.
אגם הייטרוואנגר – Heiterwanger See
אחד מהאגמים המהממים של טירול. הביקור בו היה קצר אבל היה שווה את זה. הגענו בשעת הדמדומים ובדיוק ראינו איך כל הברווזים "מחנים" את עצמם על חוף האגם, זה היה פשוט מראה לבבי. האגם שקט, לא מתוייר ובאופן כללי ממש יפהפיה.
לינקים לניווט
טיפים
- ממליץ לנצל יום סגרירי, בו השמיים אפורים וללכת לנקיק. גם ככה עומדים ומסתכלים כלפי מטה על המים, כך שאין צורך בשמים כחולים. למרות, שמים תמיד נראים תכולים יותר שיש שמש.
- ביקור בגשר חייב להיות כאשר אין עננות נמוכה. במידה ויש, לא יראו שום דבר. נסו לחכות לרגע בו העננות מתפזרת ורוצו לגשר.
קודם
הבא
3
אגם אצ'נסי ועלייה להר ברכבל
בוקר טוב אוסטריה! קמנו בבוקר מוקדם, ולשמחתנו הרבה, היה יום שימשי ביותר. לבשנו בגדים חמימים ועמלנו על הסנדוויצ'ים של הבוקר. רצינו לאכול איפשהו באזור אגם אצ'נסי, וכן עשינו. עלינו לרכב ויצאנו לדרך.
נקודת תצפית ליד העיירה ליית'ן (leithen)
כמה דק' אחרי היציאה מסיפלד, כ- 100 מטר לפני הכניסה לעיירה ליית'ן (leithen), פתאום כולם ביחד צעקו לאבא שלי (שנהג) "עצור!!!". אבא, שלא הבין מה קרה, הסתובב והחנה את הרכב באיזשהו מפרצון קטן בכניסה לשטח חקלאי של אחד התושבים. כולנו צעקנו כי הנוף שראינו היה מטורף. נכון, כל הנופים של אוסטריה יפים, יחד עם זאת, אי אפשר היה פשוט להמשיך כאילו כלום ורצינו כולנו לעצור.
ניתן לזהות את המקום לפי שער שעשוי מרשת של ברזל בכניסה לשטח החקלאי. הנקודה נמצאת על כביש 177 המחבר בין סיפלד לאינסברוק. תעצרו ותסתכלו על הנוף שם בשעות הבוקר (08:00-10:00) כל עוד השמש בגבכם ותגלו נוף פשוט מ-ט-ו-ר-ף! חשוב מאוד להיות שם בשעות הבוקר, אחרת השמש תסנוור אתכם והצבעים שתראו לא יהיו אותו דבר. עד עכשיו, התמונה מהמקום הזה נמצאת בתמונת הקאבר בפייסבוק שלי.
הגענו לאגם אצ'נסי, לצומת T, והחלטנו שרירותית, לנסוע לצידו השמאלי. החלטה מעולה בדיעבד. מצאנו לנו ספסל אדום ונחמד מול האגם, חנינו את הרכב ופרסנו את ארוחת הבוקר שלנו על הספסל. האגם עצמו בתקופה זו מלא במים, והצבע שלו תכול בצורה לא הגיונית, כאילו מישהו שיחק עם הגדרות הצבע של המים והגזים לגמרי עם עוצמת הצבע. השמועה אומרת שבתקופות אחרות בשנה האגם ממש ריק, אז שימו לב מתי אתם נוסעים לשם. בזמן שאכלנו לנו לתומנו, לפתע שמענו צפצוף של רכבת. מסתבר, שהספסל ממוקם ממש קרוב לפסי רכבת ובדיוק עברה אחת, כאילו בהזמנה, כדי לעשות אווירה טירולית מושלמת.
משם, נסענו לעיירה Maurch, שם עלינו עם הרכבל להר, המקום נקרא רופאן סיילבן.
רופאן סיילבן (Rofan Seilbahn) ו- Airofan
בעיירה מאורך (Maurach), יש רכבל שעולה גבוה על ההר ובו נקודת תצפית ממנה אפשר לראות את האגם ואת העיירות שמסביב לאגם למעלה. לדעתי, זו נקודת התצפית שהייתה הכי יפה בטיול. ניתן למצוא 2 מסעדות מקסימות, המומלצת ביניהן היא זאת שנמצאת על קצה הצוק, אל מול הנוף. המתנו בסבלנות בכניסה למסעדה למרות שכבר היה מקום, כי רצינו לקבל שולחן ממש בקצה שאפשר לראות את כל הנוף. ההמתנה השתלמה. בנוסף, באותה נקודה, יש אטרקציה מפתיעה לחובבי האקסטרים העדין שנקראת Airofen.
Airofen, הוא מין סוג של אומגה, רק שזה נראה כמו דאון שמחובר לכבל ארוך. כאשר עולים על ה Airofan, מושכים אתכם אחורה עד לקצה גבעה שנמצאת על ההר (בערך 100 מטר מעל האדמה ואש משחררים. זה ממש מהיר וממש כיף! חוויה לכל המשפחה.
מחיר: 22 יורו לעלות ולרדת מהרכבל ו- 12 יורו ל Airofan.
סכר שלגיישפיחר (Schlegeisspeicher)
קודם כל, מגיע לי כפיים שהצלחתי לכתוב את זה בעברית. זה לא היה פשוט.
הדרך לסכר עוברת דרך העיר Mayrhofen, המוכרת בעיקר בשל אתר הסקי שלה המושך רבים מרחבי העולם וגם לא מעט ישראלים. מהעיר, ניתן לבחור את אחד מבין 3 הסכרים. אנחנו בחרנו בסכר הגדול ביותר שיש שם אליו הדרך קצת יותר ארוכה מהאחרים.
הדרך טיפה מעצבנת, יש שם כמה מנהרות אשר בחלקן בכניסה יש רמזור וטיימר. כנראה לא היה תקציב למנהרות דו כיוונית אז עשו נתיב אחד בלבד כאשר תנועה מכיוון אחד בלבד יכולה לנסוע. בהלוך יצא שחיכינו לדעתי כ 10 דקות בכניסה למנהרות ובחזור זה לקח קצת יותר.
הגענו בשעה בה השמש כבר התחבאהבתוך ההרים ולכן הצבע של המים באגם היו כחול כהה, לא משהו שהיינו רגילים לראות באוסטריה. הסכר עצמו גבוה, מהמם ביופיו והחניה ממש בכניסה אליו. לא יצא לי לראות את סכר קפרון שהוא בטוח יותר גדול, אבל לראות את הסכר הזה בהחלט הספיק.
מחיר: 10 יורו לרכב.
לינקים לניווט
טיפים
- עולים להר ברופאן סיילבן אך ורק ביום שימשי.
- בהר למעלה, איפשהו יש גם אטרקציה של קפיצה מההר עם מצנחים, זה לא כל כך בשבילנו הדברים האלו, אבל אם תרצו, תשאלו שם איפה זה. כי זה היה נראה מזה כיף!
קודם
הבא
4
נסיעה לאיטליה, אגם נסתר ומעבר הרים
מתעוררים לעוד בוקר מרגש בטיול! אורזים מזוודות, מכינים צידה לדרך ונכנסים לרכב. היות ואני מכור לאוסטריה, היה לי טיפה קשה לעזוב את הדירה ולצאת לאיטליה, אבל התעשתתי על עצמי כי באיטליה עוד לא ביקרתי. היום הזה לא עמוס באטרקציות כיוון שיש לנו נסיעה ארוכה ויצא שהיה יום שישי. כאמור, אחותי שומרת שבת והיה לנו מאוד חשוב להגיע בזמן לדירה, כדי להספיק לבשל ולהכין את השבת.
באזור טירול, הגבול בין אוסטריה לאיטליה הוא רכס הרים עצום בגודלו. לכן, על מנת לעבור בין 2 המדינות יש לנסוע באחד ממעברי ההרים. המעבר הכי מפורסם הוא הגלוסקלוקנר. כיוון שהיינו בטירול, אז נסענו דרך המעבר של כביש 186 שעובר דרך העיר זולדן (solden).
אגם פיבורגר (piburger see)
זהו אגם נסתר הנמצא על כביש 186 סמוך לעיירה אואץ (oetz). חייב לומר שזה בין המראות היפות שראיתי בחיי! לאחר שחונים את הרכב, יורדים בערך כ 7-10 דקות הליכה בשביל מתפתל כאשר הכל מסביב נראה כמו חלום. דשא ירוק, בקתה, גשר ונחל קטן אשר הזרם בו מסובב גלגל עץ גדול (ממש כמו בספרים!), פרחים יפהפיים ושיחים עם פירות יער. במשך כל ההליכה הקסומה הזאת, מתקדמים לכיוון עמק בין 2 הרים גבוהים. בקצה השביל, בין העצים פתאום נפרש האגם המדהים. האמת? לא ציפיתי לכזה אגם מדהים, זה פשוט נקודה שחייבים לבקר בה. אין שם אנשים, יכול להיות שלא כולם מכירים את המקום. אז לא לפספס!
מפאת חוסר זמן ורצון להגיע לדירה לפני כניסת השבת, החלטנו שנוסעים ישר לשם ועוצרים רק בנקודות תצפית במעבר ההרים על כביש 186. שזה היה קצת מבאס כי על הדרך הזאת יש גם מפל שנקרא שטובנפול (stuibenfall) וגם את ה- Aqua-Dome. אבל את זה נעשה כבר בפעם הבאה.
לינקים לניווט
טיפים
קודם
הבא
5
שדה תפוחים, אגם נסתר, מפל ובולצאנו
"שבת בבוקר, יום יפה…"
קמים לנו אל יום חדש באיטליה, אחרי שאתמול הספקנו איכשהו על הקשקש להכין ארוחת שישי בדירה. אחותי כאמור שומרת שבת, אז היא לא הצטרפה אלינו ונשארה בדירה.
אמנם אתמול (שישי), כאשר הגענו, עוד היה אור, אבל ההיסטריה להגיע ולהכניס את השבת הייתה כל כך גדולה שאפילו לא שמנו לב איפה אנחנו נמצאים. מבלי לדעת, סגרנו דירה באזור שנקרא "עמק התפוחים" באיטליה. המחשבה הראשונית הייתה לסגור דירה באזור עירוני כי כבר למדנו שזה מאוד נחמד להתאכסן ליד ערים גדולות כדי שיהיה מה לעשות בערב. לכן, מצאנו דירה בין טרנטו לבין בולצאנו, על מנת שנוכל ללכת כל יום לעיר אחרת.
עמק התפוחים
ביציאה מהדירה לכיוון האגם הנסתר, החלטנו להתעכב באזור בו ישנו, "עמק התפוחים". פשוט הסתובבנו בכבישים של האזור, כאשר מסביבנו גודל בלתי נתפש של שדות תפוחים. זאת לא הפעם הראשונה שאני רואה עץ תפוח אבל לא ידעתי שתפוחים יכולים לגדול בצורה בה הם גידלו אותם. אשכולות אדומים ועצומים בגודלם. בואו נגיד, שתפוחים, לא חסר במדינה הזאת. גם בין לבין העיירות שבסביבה, יש כל מיני מוכרי תפוחים. עשו לעצמכם טובה, קחו תפוח אחד (מספיק לכל המשפחה ליומיים) ותתענגו על התפוח הכי טעים שתאכלו בחיים.
התחלנו לנסוע לכיוון האגם הנסתר הנקרא טובל (Tovel), שנמצא לא כל כך רחוק מאיתנו. בדרך עצרנו כמעט בכל פינה שראינו נוף יפה. איטליה פשוט מהממת איפה שלא מסתכלים.
אגם טובל (Tovel)
מהעיר האחרונה שעוברים דרכה ועד לאגם טובל עצמו יש כרבע שעה נסיעה בתוך מבוך של עצים שמסתירים את הנוף, אבל מי צריך נוף שנמצאים בתוך עולם ירוק ושלם ושופע. כל הדרך הזאת רק גורמת לחשוב מה מססתר שם בסוף.
כאשר מגיעים לקצה הכביש, חונים ממש קרוב ואפשר ללכת חצי דקה ונמצאים באגם טובל הקסום ועוצר הנשימה. מים השקטים ותכולים, עלים שצפים עליו, שיחי פירות היער שגודלים מסביב, הרים שמקיפים אותו וגזעים שנפלו לתוכו ועוזרים לעשות תמונות יפהפיות לאינסטגרם.
לפי מיטב זכרוני היו שם עוד 2 אנשים חוץ מאיתנו. באמת פנינה באיטליה, שקטה ולא מוכרת ששווה ביקור ללא ספק.
מפל קסקטה די טרט (Cascata di Tret)
היות ולא רצינו ביום שבת לבקר ביותר מידי מקומות שאחותי לא איתנו, אז החלטנו לא ללכת לאטרקציה נוספת מהמסלול שתיכננתי. אז תוך כדי שישבנו לאכול, נכנסתי לגוגל, שאלתי כמה עוברים ושבים והחלטנו ללכת למקום לא נודע ולא מוכר. לקח לנו קצת זמן למצוא את המקום, אבל בסוף הגענו.
נכנסנו לשתות קפה במלון אורורה (Hotel Aurora) לפני תחילת המסלול ואז יצאנו לדרך. מיד חזרנו למלון לשאול איפה מתחיל המסלול כי זה קצת היה לא ברור, הבחור הנחמד מהלובי הצביע לנו איפה זה וצחק עלינו שאנחנו לא מוצאים את עצמנו. אני יודע, זה נשמע כאילו יצאנו לטרק, אבל זה הליכה של 20 דקות, בשביל המשפחה שלי במיוחד, זה כמו לעלות על האוורסט.
ההליכה עצמה היא על מסלול חול וחצץ בחלקו ובחלקו כביש לג'יפים, בסה"כ מאוד נוח וקליל. מסביב, הרים, ירוק וריח של טבע מרגיע שעושה כיף לנשמה. ואז, מגיעים לחלק העליון של ההר, ורואים את המפל מלמעלה. וואו! איזה יופי! לא ציפיתי לזה בכלל. חשבתי זה יהיה מפלון, אבל זה ממש גבוה ומפתיע! למטה, יש גשר קטן וזה היה נראה ממש רומנטי.
ראינו אנשים שירדו מטה, אך החלטנו שזה יותר מידי עבורנו, אז פשוט נהנינו מהנוף מלמעלה. מאוד ייתכן שיש דרך להגיע למטה מבלי לטפס את כל הדרך במדרגות לכן שווה לשאול שם מישהו.
מהמפל, נסענו לכיוון הבית אך עשינו עצירה במרכז העיר בולצאנו. לכולנו גירדו בלוטות הטעם וממש רצינו לאכול פיצה איטלקית באיטליה. בסיטי סנטר, יש רחבה כזאת גדולה, לדעתי זו כיכר העיר. שם בחרנו לשבת ולאכול פיצה. וואו איזה טעיםם! כל הכבוד איטליה!
שבת כבר עמדה לצאת, אז נסענו לכיוון הדירה שלנו כדי לאסוף את אחותי. היא סיפרה שהשבת עברה לה בכיף וברגוע, במיוחד שנוף כזה מדהים של שדה תפוחים היה לה מחוץ לחלון.
מהדירה נסענו לעיר טרנטו הגדולה כדי להעביר עוד ערב בכיף. העיר מלאה בצעירים שמסתובבים בין הברים והמסעדות. בחרנו לאכול במקום שנקרא "ביררייה פדוונה" (Birreria Pedavena), זו מסעדה ענקית עם אוכל מאוד מגוון וטעים שיש בה מבשלת בירה במרכזה. כל הבירות שהם מגישים נעשות במקום וזו אחלה חוויה לאכול במקום כזה.
לינקים לניווט
טיפים
- אל תוותרו על לאכול תפוח בעמק התפוחים וקנו לכם כזה רק אצל הרוכלים שעומדים בצידי הכביש באזורים העירוניים יותר של העמק. להם יש את התפוחים הכי שווים.
- חפשו את הדרך הקלה לתחתית מפל קסקטה די טרט, זה נראה ממה שווה.
קודם
הבא
6
המפעל של לואקר וההרים הדולומיטים
מתעוררים לעוד בוקר מקסים באיטליה היפהפיה. ההורים שלי כל הבוקר סיפרו שהם כבר היו בדולומיטים ואנחנו הולכים להנות היום. מה שהם לא ידעו, שהפעם, אני זה שמתכנן את הטיול והם הולכים לראות דברים הרבה יותר מרגשים. יצאנו לדרך!
המפעל של לואקר
איך התרגשתי! אני חולה שוקולד ובמיוחד אוהב לואקר. בדרך למפעל, על כביש SP73 כ- 2 דקות לפני שהגענו, מצאנו נק' תצפית ממש יפה שאפשר לחנות בה את הרכב מימין. היתן לזהות את המקום כי יש בולי עץ בצד שמאל של החניה שאפשר לשבת עליהם. אם במקרה הגעתם לפה בשעות הבוקר והשמיים כבר בצבע כחול, אתם תחזו בנוף מעלף ותוכלו לעשות תמונות משגעות. הלינק לנקודת התצפית בלינקים לניווט.
הגענו למפעל ולשמחתנו, לא היו הרבה רכבים. התלבהנו כי חששנו שיהיה עמוס ותורים וכו'. ואז בעצם הבנו שהמקום סגור, כי יום ראשון. הו לאאא!! לצערנו, לא יכולנו להגיע לפה ביום אחר, אז ויתרנו ונסענו לדולומטים. השמרו לכם להגיע לפה ביום ראשון.
מה שכן, הסתכלנו על הלוגו של לואקר שנמצא על הבניין שלהם ואז הסתכלנו מאחורינו, וראינו שבעצם ההר השטוח הנשקף מהמפעל הוא ההר המופיע על הלוגו!
הטיול לדולומיטים לא כלל אצלנו אטרקציות בתשלום. כל מה שרצינו זה לראות את ההרים המדוברים מכל מיני זוויות ולהנות מכל מה שעל הדרך. לכן בהמשך, כל נקודת ציון שעצרנו מסומנת פה. תיהנו!
הפירמידות של רנון (Renon’s earth pyramids)
ליד בית קפה שנקרא Cafe Erdpyramiden, הנמצא כמה דקות נסיעה אחרי המפעל של לואקר, ישנה מין ירידה קלה ימינה היוצאת מהכביש הראשי, ושם עצרנו. האמת, לא תכננו לעצור שם כי לא ידענו על קיומו של המקום אבל שרואים הרבה אנשים מצלמים משהו בצד הדרך, מבינים כי יש פה משהו שכדאי לראות.
יוצאים מהרכב, לא מבינים על מה המהומה, ולפתע, רואים מין אבני גיר כאלו שעושה רושם שנשחקו במשך אלפי שנים ונראים כמו קוצים ענקיים שיוצאים מצלע ההר. נחמד מאוד לצפייה של 10 דקות ולכמה תמונות.
אחרי ששאלנו אנשים מה זה, מסתבר שזו תופעת טבע די שכיחה ויש אותה בעוד כמה מקומות בעולם. הייתה גם אפשרות לסיור בסביבה אך מפאת חוסר זמן, המשכנו בדרכנו עם עוד כמה תמונות משגעות.
בהמשך הכביש (SP73) הצר, נתקלנו בכמה שטחים של אנשים שמגדלים פרות ממש בסמוך לכביש. באחד מהשטחים, הפרות היו במרחק נגיעה, אז עצרנו את הרכב וליטפנו אותן קצת. מיד אחרי, צילמנו כמה תמונות משגעות של הפרות עם הפרחים שהיו בכל מקום והרקע של ההרים המשגע. כשנכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע, אבא שלי פתח את החלון, נופף לפרות לשלום ואמר להן: "להתראות בפיתה!". זה היה משעשע מאוד.
בדרכנו לנקודה הבאה, על כביש SS49, החלטנו לוותר על אגם די בריאס (Lago di Braies), כיוון שהשמיים החלו אפורים וחששנו שהאפור ירד על ההרים ויסתיר לנו אותם. אבל למי שיש את הזמן והשמים מאירים לו פנים, האגם הזה פשוט מדהים! אפילו יש שם חוף. לפחות ככה רואים בתמונות באינטרנט.
אגם דוביאקו (Lago di Dobbiaco)
מגיעים לאגם דוביקו, שהשמועות עליו הן שהמים שלו שקופים מהרגיל. עצירה של רבע שעה במקום מספיקה כדי לעשות קצת תמונות ואולי לנשנש משהו בית קפה שבסוף השביל שמימין לאגם. החניה אגב ממש בכניסה לאגם כך שכל אחד יכול להגיע. מסביב לאגם יש המון שיחים עם פירות יער שממש נחמד היה לצלם יחד עם האגם המקסים.
אגם דורנסי (Dürrensee)
זאת בדיוק הנקודה הראשונה אליה מיהרנו ובגללה פספסנו את אגם די בריאס. האגם הזה הוא לא האגם הכי יפה באיטליה, יש פי אלף יותר יפים ממנו, אבל בין הגבהות הקרובות, מצד ימין לאגם לכיוון המשך הנסיעה, הדולומיטים מופיעים בשיא תפארתם וזה פשוט מראה עוצמתי!
כבר מהכביש עוד לפני האגם מתחילים לראות את ההרים, אך אין להשוות בין היופי שלהם כאשר נמצאים באגם.
ברווזי האגם הגיעו לברך אותנו, כאילו לומר: "חבר'ה, ברוכים הבאים לדולומיטים! עכשיו זרקו איזה חתיכת לחם אל תהיו רעים". כמובן שפינקנו אותם ונתנו להם מה שהיה לנו.
הדרך ממשיכה לכיוון קורטינה ד'אמפצו, העיר שנמצאת במרכז ההרים הדולומיטים. לא שהעיר מרגשת במיוחד, אבל חלפנו בתוכה בדרכנו לכביש בו יש את הנוף הכי יפה להרים. נסענו מקורטינה ד'אמפצו לכיוון קורברה (corvara), כמובן על הכביש הצדדי, הצר והמפותל יותר SP37. מקורברה עד לאורטיסיי (ortisei) הכביש הוא מפותל שלכל אורכו הדולמיטים מיתמרים לגובה ונראים כאילו עוד רגע סלע יתנתק משם ויפול על הכביש. בחרנו לעצור באיזשהי נקודה שהיה אפשר לעמוד עם הרכב ופשוט עמדנו שם איזה חצי שעה עם פה פעור.
לאחר שסיימנו להתרגש מהגודל והעוצמה של הדולומטים, נסענו לכיוון בולצאנו כי לאכול ארוחת ערב מפנקת. אין מקומות כשרים שם לפי מה שראינו אך אולי חיפוש טוב יותר יניב לכם תוצאות. אנחנו אכלנו איפשהו פיצה ופסטות.
לינקים לניווט
טיפים
- ביום בו השמיים קודרים ואפורים אי אפשר לראות את ההרים כמו שצריך אז הגיעו ביום שמשי.
- להגיע למפעל של לואקר בכל יום חוץ מיום ראשון.
קודם
הבא
7
נחיתה במינכן והדרך לטירול
8
נחיתה במינכן והדרך לטירול
מסלולים פופולריים
